רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. כָּל שֶׁאָֽמְרוּ. יִדָּחֶה מִמְּקוֹמוֹ. וּבִלְּבַד בָּעֲשָׂרָה. וַאֲנָן חַמְייָן רַבָּנִן. אֲפִילוּ בַיָּחִיד. רִבִּי אַבּוּנָה בְשֵׁם רִבִּי אַסִּי. כָּל שֶׁאָֽמְרוּ. יִדָּחֶה לְיוֹם הַכְּנִיסָה. וּבִלְּבַד בָּעֲשָׂרָה. רִבִּי חֲנַנְיָה אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רַב חוּנָה וְרַב יְהוּדָה. חַד אָמַר. וּבִלְּבַד בָּעֲשָׂרָה. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֲפִילוּ בִיחִידִי. מְתִיב מָאן דְּאָמַר. וּבִלְּבַד בָּעֲשָׂרָה. לְמָאן דְּאָמַר. אֲפִילוּ בִיחִידִי. עַד שֶׁהוּא בִמְקוֹמוֹ יִקְרָא.
Pnei Moshe (non traduit)
מתיב וכו'. לדידך שאפי' ביחיד א''כ למה בני הכפרים מתאספין ליום הכניסה להעיירות לקרות עד שהוא במקומו יקרא ביחיד ויכול לקרות ביום שירצה:
ר' חנניה אמר. פליגי אמוראי בזה:
ר' אבונה בשם רב אסי. קאמר נמי כדרב יהודה:
ואנן חמיין רבנן. דנהגי לקרות אפי' ביחיד ושלא בזמנה:
כל שאמרו ידחה ממקומו בלבד בעשרה. דהואיל וקורין אותה שלא בזמנה אין קורין אלא בעשרה:
בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. חָל לִהְיוֹת לַכַּרַכִּים בַּשַּׁבָּת קוֹרִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת. חָל לִהְיוֹת לָעֲייָרוֹת בַּשַּׁבָּת יִקְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת. 4b אֶלָּא מַתְנִיתָה בִתְרֵין תַּנָּייָא. תַּנָּייָא קַדְמִייָא סְבַר מֵימַר. כָּל שֶׁהוּא נִדְחֶה מִמְּקוֹמוֹ יִדָּחֶה לְיוֹם הַכְּנִיסָה. [וְתַנָּייָא חוֹרָנָא סְבַר מֵימַר. כָּל שֶׁהוּא נִדְחֶה מִמְּקוֹמוֹ לֹא יִדָּחֶה לְיוֹם הַכְּנִיסָה.] אָמַר לוֹן. כֵּן אָמַר רַב. חַד תַּנָּייָא הוּא. מִפְּנֵי מַה אָֽמְרוּ. חָל לִהְיוֹת לַכַּרַכִּים בַּשַּׁבָּת קוֹרִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת. דְּאָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב חוּנָה רַב בִּשֵׁם רִבִּי חִייָה רַבָּה. הַכֹּל יוֹצְאִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁהוּא זְמַן קְרִיאָתָהּ. וְדִכְווָתָהּ. חָל לִהְיוֹת לָעֲייָרוֹת בַּשַּׁבָּת. דְּאָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ. יוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר יוֹם מִלְחָמָה הָיָה. וְהוּא מוֹכִיחַ עַל עַצְמוֹ שֶׁאֵין בּוֹ נִיחָה. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. כְּפָרִים קוֹרִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וַעֲייָרוֹת גְּדוֹלוֹת יִידָּחוּ לְיוֹם הַכְּנִיסָה. וּמוּקָּפוֹת חוֹמָה לְאַחַר הַשַּׁבָּת. הֵיךְ עַבְדִּן עוֹבְדָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. לֵית אֶיפְשַׁר. וְאִין אֶיפְשַׁר כְּמַתְנִיתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ואין אפשר. ואם בזמן שהיו מקדשין על פי הראיה היה אפשר זה ולא היו משגיחין על הדחיות א''כ הלכה כסתמא דמתני' בחל בשבת:
בעון. הדר בעו בני הישיבה לפני ר' זעירא אסיפא דקתני במתני' חל להיות בשבת וכו' ואמאי עיירות מקדימין ליום הכניסה הא כמה דאת אמר תמן בבבא שלפניה חל להיות ארבעה עשר בערב שבת שחל להיות לכרכים יום שלהן בשבת קורין הן בע''ש עם העיירות ואין נדחין ליום הכניסה ונימא נמי אם חל להיות לעיירות יום שלהן בשבת יקראו בע''ש ולא ידחו ליום הכניסה:
אלא מתניתא כתרין תנייא. זה הכל מסקנת דברי בני הישיבה הן כלומר מי נימא דלא מיתוקמא מתני' אלא כתרי תנאי ומי ששנה זה לא שנה זה וכדמסקו ואזלו:
תנייא קדמייא. זה מה שהתחלנו לפלפל בו בהסיפא בחל י''ד להיות בשבת הוא סבר מימר כל שהוא נדחה ממקומו ידחה ליום הכניסה. ותנייא אחרינא זה ששנה הבבא שלפניה חל להיות ע''ש סבר הוא מימר כל שהוא נדחה ממקומו לא ידחה ליום הכניסה אלא ליום שיכול לקרות בו ולפיכך כאן שהמוקפין נדחין ממקומן שאינן יכולין לקרות בשבת קורין הן בע''ש עם העיירות:
אמר לון. ר' זעירא לא היא אלא כן אמר רב חד תנייא הוא ששנה לשתי הבבות והכא טעמא אחרינא איכא דמפני מה אמרו כשחל י''ד בע''ש וחל להיות לכרכים יום שלהן בשבת שקורין הן בע''ש עם העיירות דאמר ר' חלבו לעיל ריש פרקין הכל יוצאין בדיעבד בי''ד שהוא זמן קריאתה לרוב העולם ומכיון דבדיעבד הכל יוצאין בי''ד הכא דלא אפשר להן לקרות ביומן קורין אף לכתחלה בו ודכוותה נמי בסיפא בחל להיות לעיירות ליום שלהן בשבת נדחין הן ליום הכניסה ואין קורין בע''ש ונמי מדר' חלבו דאמר לעיל יום י''ג יום מלחמה היה והוא מוכיח על עצמו שלא היה בו ניחא ובדין היה לא לקרות בו דבימים אשר נחו כתיב אלא מק''ו הוא דמרבינן ליה כדלעיל ומכיון שמן הדין אינו יום ראוי לקריאה ואין עליו רמז מהכתוב הכא שאין העיירות יכולין לקרות ביומן נדחין הן ליום הכניסה ולא בע''ש שהוא יום י''ג ויום הכניסה שהוא י''ב יש לו רמז מהכתוב כדאמרינן לעיל דמרבינן י''א וי''ב מבזמניהם או מכימים:
אשכח תני. אידך דס''ל אם חל י''ד בשבת כפרים קורין בע''ש וכו' והטעם דאינו בדין שיהו העיירות וכפרים קורין כאחת ביום אחד וכהאי סברא דלעיל גבי הא דר' אילא ואיפכא ליכא למימר דס''ל להאי תנא כל הנדחה נדחה ליום הכניסה וכיון דהכא העיירות נדחין ממקומן ליום הכניסה הן נדחין:
היך עבדין עובדא. בהא דפליגי תנאי בחל י''ד בשבת:
אמר ר' יוסה לית אפשר. שיהא חל י''ד בשבת וכדאמר ר' יוסה לעיל בריש הלכה לית כאן חל להיות בשבת דא''כ צומא רבא יחול בערובתא דשבתא וזה אי אפשר:
אָמַר רִבִּי. סָֽלְקָת מַתְנִיתָה אַחַד עָשָׂר וּשְׁנֵים עָשָׂר וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר וְאַרְבָּעָה עָשָׂר וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר. ליה רבי סלקית מתניתא אחד עשר וכו'. בתמיה וכי אתה רוצה לסלק להמתני' ולבטלה דקחשיב לימים הללו ונלמדו מהכתוב ומסתמא כשתקנו הזמנים בעשרה תקנו ומה שאני אומר אפי' ביחיד היינו על כל מה שאמרו ידחה ממקומו הוא דקאמינא:
משנה: אֵיזוֹ הִיא עִיר גְּדוֹלָה כָּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשָׂרָה בַּטְלָנִין. פָּחוּת מִיכֵּן הֲרֵי זֶה כְּפָר. בְּאֵילּוּ אָֽמְרוּ מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין. אֲבָל זְמַן עֲצֵי כֹּהֲנִים וְהָעָם וְתִשְׁעָה בְּאָב וַחֲגִיגָה וְהַקְהֵל מְאַחֲרִין וְלֹא מַקְדִּימִין. אַף עַל פִּי שֶׁאָֽמְרוּ מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין מוּתָּרִין בְּהֶסְפֵּד וּבְתַעֲנִיּת וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי מְקוֹם שֶׁנִּכְנָסִין בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי. אֲבָל מְקוֹם שֶׁאֵין נִכְנָסִין לֹא בַּשֵּׁנִי וְלֹא חֲמִישִׁי קוֹרִין אוֹתָהּ בִּזְמַנָּהּ׃
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' יהודה וכו'. וכבר כתבנו במתני' דלעיל דבזמן הזה אין קורין אותה אלא בזמנה בי''ד לעיירות ולכפרים ובט''ו למוקפין:
ובמתנות לאביונים. מי שנתן בימים הקודמין י''א וי''ב וי''ג מתנות לאביונים יצא ידי חובתו אבל משלוח מנות אין נוהג אלא ביום הסעודה והיא בזמנה דוקא כדאמרינן בריש פרקין:
אע''פ שאמרו. במגילה מקדימין לקרותה מותרים אלו הימים הקודמין בהספד ותענית:
אבל זמן עצי כהנים והעם. כמו שנשנה לעיל בפ' בתרא דתענית וחל אחד מהזמנים בשבת וט' באב שחל בשבת וכן שאר התעניות וכן חגיגה אם חל י''ט בשבת ואינה דוחה שבת להביא שלמי חגיגה וכן הקהל את העם שהיה המלך קורא משנה תורה וכל העם חייבים לבא לשמוע ולהביא נשיהם וטפם כדכתיב וזה אי אפשר בשבת כדקאמר בגמרא משום בימה שהיו עושין להמלך ואי אפשר לעשות מקודם שזמן הקהל ביום א' דחול המועד כדתנן בפ''ז דסוטה וח''א לעשותו בי''ט כל אלו מאחרין ולא מקדימין. ובכולהו אינך טעמא דאכתי לא מטא זמן חיובייהו וט' באב דאקדומי פורענותא לא מקדמינן:
באלו אמרו. במגילה אם חל זמן קריאתה בשבת וכן בתרומת שקלים דמשמיעין על השקלים באחד באדר אם חל בשבת מקדימין ולא מאחרין וכן אמרו בגמרא:
מתני' איזו עיר הגדולה כל שיש בה עשרה בטלנין. כדקאמר בגמרא שבטלין ממלאכתן לבית הכנסת והן מתפרנסין משל צבור כדי להיות מצויין תמיד בשעת התפלה בבהכ''נ:
אֲבָל זְמַן עֲצֵי כֹּהֲנִים. מָה רָאָה זְמַן עֲצֵי כֹהֲנִים וְהָעָם לְהִימָּנוֹת. אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה וְלֹא מָֽצְאוּ עֵצִים בַּלִּישְׁכָּה וְעָֽמְדוּ אֵילּוּ וְנִתְנַדְּבוּ עֵצִים מִשֶּׁלְעַצְמָן וּמְסָרוּם לַצִּיבּוּר וְנִקְרְבוּ מֵהֶן קָרְבְּנוֹת צִיבּוּר. וְהִיתְנוּ עִמָּהֶן הַנְּבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶן שֶׁאֲפִילוּ לִשְׁכָּה מְלֵיאָה עֵצִים וְעָֽמְדוּ אֵילּוּ וְנִתְנַדְּבוּ עֵצִים מִשֶּׁלְעַצְמָן שֶׁלֹּא יְהֵא קָרְבָּן מִתְקָרֵב אֶלָּא מִשֶּׁלָּהֶן תְּחִילָּה. אָמַר רִבִּי אָחָא. דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא. דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. אַף הָרוֹצֶה מִתְנַדֵּב שׁוֹמֵר חִנָּם. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. מַה פְלִיגִין. בְּגוּפוֹ שֶׁלְקָרְבָּן. אֲבָל בְּמַכְשִׁירֵי קָרְבָּן כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא מִשְׁתַּנֶּה קָרְבַּן יָחִיד מִקָּרְבַּן צִיבּוּר. תַּנֵּי. אִשָּׁה שֶׁעָשָׂת כֻּתּוֹנֶת לִבְנָהּ צְרִיכָה לִמְסוֹר לְצִיבּוּר. אָמַר רִבִּי אָחָא. דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא. דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. אַף הָרוֹצֶה מִתְנַדֵּב שׁוֹמֵר חִנָּם. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. מַה פְלִיגִין. בְּגוּפוֹ שֶׁלְקָרְבָּן. אֲבָל בְּמַכְשִׁירֵי קָרְבָּן כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא מִשְׁתַּנֶּה קָרְבַּן יָחִיד מִקָּרְבַּן צִיבּוּר. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵה. אוֹתָן הַיָּמִים נוֹהֲגִין בִּשְׁעַת קָרְבָּן וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת קָרְבָּן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אֵינָן נוֹהֲגִין אֶלָּא בִּשְׁעַת קָרְבָּן. וְעוֹד מִן הָדָא דְתַנֵּי. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק. אָנִי הָיִינוּ מִבְּנֵי סְנָאָה בֶן בִּנְיָמִן וְחָל תִּשְׁעָה בְאָב לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת וְדָחִינוּ אוֹתוֹ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְהָייִנוּ מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין.
Pnei Moshe (non traduit)
מה ראה זמן עצי כהנים וכו'. הובא לעיל בפ' בתרא דתענית בהלכה ועיין במקום המצויין שם עד ולא משלימין:
מַגְבִּת פּוּרִים לְפוּרִים. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה מִמֶּנָּה הֶעָנִי רְצוּעָה לְמִנְעָלוֹ. אֵין מְדַקְדְּקִין בְּמִצְוַת פּוּרִים אֶלָּא כָּל מִי שֶׁהוּא פוֹשֵׁט אֶת יָדוֹ לִיטּוֹל נוֹתְנִין לוֹ. אֵין מְשַׁנִּין בִּמְעוֹת פּוּרִים. הָא שְׁאָר כָל הַמָּעוֹת מְשַׁנִּין. אֶלָּא כָּל הַמָּעוֹת עַד שֶׁלֹּא יִינָֽתְנוּ לַגִּיזְבָּרִין אַתְּ רַשַּׁאי לְשַׁנּוֹתָן. מִשֶּׁנִּיתְנוּ לַגִּיזְבָּרִין אֵין אַתְּ רַשַּׁאי לְשַׁנּוֹתָן.
Pnei Moshe (non traduit)
אין משנין במעות פורים. שגבו לצדקה אין משנין לצדקה אחרת. ופריך הא שאר כל המעות שגבו לצדקה זו משנין לאחרת הרי לאותה צדקה היא שגבו אלא כך היא כל המעות עד שלא ינתנו לגזברין לשם כך וכך את רשאי לשנותן משניתנו וכו' וכדאמרינן לקמן פ' בני העיר בסוף הלכה א' אבל מעות פורים לעולם אין משנין:
מגבת פורים. מה שגבו לצורך עניים הוא לפורים שישמחו בו היום וכדאמר ר''א ובלבד שלא ישנה ממנה העני לדבר אחר ואפי' לקנות רצועה למנעלו ה''ז אינו צורך פורים:
בְּאֵילּוּ אָֽמְרוּ מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין. קְרִיאַת מְגִילָּה וּתְרוּמַת שְׂקָלִים מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין. סְעוּדַת רֹאשׁ חוֹדֶשׁ וּסְעוּדַת פּוּרִים מְאַחֲרִין וְלֹא מַקְדִּימִין. רִבִּי זְעוּרָה בָעָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. וְיַעֲשׂוּ אוֹתָן בַּשַּׁבָּת. אָמַר לֵיהּ. לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗ם יְמֵי֙ מִשְׁתֶּ֣ה וְשִׂמְחָ֔ה. אֶת שֶׁשִּׂמְחָתוֹ תְלוּיָה בְבֵית דִּין. יָצָא זֶה שֶׁשִּׂמְחָתוֹ תְלוּיָה בִידֵי שָׁמַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל וכו'. את ששמחתו תלויה בב''ד. כלומר ימי משתה ושמחה באותן הימים הוקבעו על ידי שקבלו עליהם לעשות וב''ד שבאותו הדור הסכימו לכך יצא זה יום השבת וכן ר''ח עצמו שמחתו תלויה בידי שמים היא שע''י שהיום שבא ונצטוינו מן השמים עליה ויש רמז ג''כ מהכתוב על השלש סעודות בשבת וכן ר''ח נצטוינו לקדש החדש וע''י כך עושין הסעודה:
ויעשו אותן בשבת. אם הזמינו הכל מלפני השבת:
וסעודת פורים. אם חל בשבת מאחרין לאחר השבת לעשות הסעודה ולא מקדימין:
סעודת ר''ח. שהיו נוהגין לעשות ביום שקדשו החדש כדאמרינן בפ''ק דסנהדרין:
ותרומת שקלים. כדפרישית במתני':
הלכה: 5a תַּנֵּי. עֲשָׂרָה בְטֵילִים מִמְּלָאכְתָּן לְבֵית הַכְּנֶסֶת. רַב יְהוּדָה אָמַר. כְּגוֹן אָנוּ שֶׁאֵין אָנוּ צְרִיכִין לְתַלְמוּדֵינוּ. תַּנֵּי. כְּפָר שֶׁאֵין בּוֹ עֲשָׂרָה. תְּקָנָתוֹ קַלְקָּלָתוֹ וְנַעֲשֶׂה כְעִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
תקנתו קלקלתו. קלקלה שאין בו עשרה היא תקנתו ונעשה כעיר לקרות בי''ד:
כפר שאין בו עשרה. להיות מתכנסין בו בב' וה' לקרות בתורה:
תני בברייתא:
שאין אנו צריכין לתלמודינו. להתפרנס מן התורה לפי שיש לנו פרנסה משל צבור:
גמ' תני וכו'. כדפרישית במתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source